זוֹ שְׁעַת הַקַּבָּלָה שֶׁלִּי. תָּמִיד בַּלַּיְלָה, תָּמִיד לְבַד.   הַסְּפָרִים הַיְשָׁנִים נוֹתְנִים רֵיחָם, הַשֶּׁקֶט הַמּוּזָר מַדְבִּיק אוֹתִי לַכִּסֵּא.   טוֹפֵחַ מִדֵּי פַּעַם עַל כִּיסֵי הַפִּיגָ'מָה כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזַּעֲמִי מִתְנַקֵּז לָאֶגְרוֹפִים וּלְאַחַר מִכֵּן אֶל הַנְּיָר   אֲנִי מוּדָע לְכָךְ שֶׁמְּדֻבָּר בְּגַחֲמָה אִישִׁית שֶׁמַּצְלִיחָה לְרַגֵּשׁ רַק אוֹתִי.